ג'ונסון טען כי יפי הטבע מעורר סקרנות ועניין, ובהכרח שהות בטבע חיונית לאושר האדם.
בשנת 2008, שנים רבות אחרי הצהרתו, נערך מחקר באוניברסיטת סטנפורד לבדיקת השפעת הפעילות בטבע על הריכוז ועל הקשב.
38 סטודנטים יצאו להליכה בת 60 דקות, מחציתם בטבע ומחציתם ברחובות העיר.
לאחר שבוע החליפו מסלולים. לפני ואחרי כל הליכה נבחנו במטלת זיכרון מאתגרת.
תוצאות:
הליכה בטבע שיפרה את הביצועים פי שלושה לעומת הליכה בעיר.
מה ההסבר?
לפני הכל כמה מילים על תגובת סטרס.
כולם מכירים את התחושה, אבל מה עומד מאחוריה ברמה הפיזיולוגית?
כל שינוי בסביבה שמתפרש כאיום, יכול להפעיל במוח ציר הורמונלי המתחיל במוח, בהיפותלמוס ומסתיים ביותרת הכליה.
זהו ציר הורמונלי שתפקידו להכין את הגוף לתגובה המפורסמת בשם FFF
Fight. Flight. Freeze
התגובה לאיום תהיה לחימה, בריחה, או, בלית ברירה, קיפאון ושיתוק.
איור 1: הפעלת ההיפותלמוס בתגובה לאיום גורמת להפרשת קורטיזול מבלוטת יותרת הכליה.
אחת הדרכים להעריך תגובת סטרס היא מדידת קורטיזול בדם או ברוק.
עוד תוצרים של תגובת סטרס הם: עלייה ברמת הסוכר בדם, בקצב הנשימה, בלחץ הדם, ובזרימת הדם לשרירי השלד.
הצירוף של כל אלו מאפשר להתמודד בהצלחה עם האיום המתקרב.
יש מחיר לגיוס המשאבים המתואר למעלה;החשיבה הרציונלית נפגעת, ורמת הקשב והריכוז יורדת.
נחזור לסיפור הסטודנטים מ 2008. ההשערה היא שמטלת בחינה מהווה איום ומפעילה תגובת סטרס. (בעברית: עקה).
הנבדקים שטיילו בטבע הגיעו למבדק המאתגר כשהם עם "רזרבה" של רגיעה, ולכן תגובת סטרס אצלם הייתה מתונה וביצועיהם בלטו לטובה לעומת האחרים, ששהו בסביבה עירונית.
אנחנו רגילים להתייחס לסטרס כאל מרכיב שלילי מאד בחיים, אך תגובת סטרס היא תגובה פיסיולוגית חיונית, ובלעדיה לא נוכל להתמודד עם השינויים התכופים בסביבתנו. עם זאת, סטרס מתמשך הוא גורם סיכון, כפי שיוסבר בהמשך.
דוגמה מוכרת בישראל היא תגובה לאזעקה – קצב הלב עולה, הנשימה מואצת, מאגרי הסוכר מזרימים אותו לדם, הדם זורם לשרירים, המוח והגוף כולו מגוייסים לתנועה מהירה למרחב המוגן. זה תקין לגמרי, מדובר בתגובה חיונית להצלת החיים.
אחרי תום החשיפה ללחץ תגיע רגיעה, והכל יחזור לקדמותו. רמת הקורטיזול תצנח, הנשימה תאט, לחץ הדם וקצב הלב ירדו, הדם יזרום שוב לאברים הפנימיים, ופחות לשרירי הגפיים ומאגרי הסוכר יתמלאו מחדש.
איך זה מגיע אלי
כאמור. אחד מהורמונים המופרשים לדם בתגובה למצב סטרס הוא קורטיזול, שאחד מתפקידיו הוא דיכוי דלקת.
אם החשיפה לאיום ממושכת ואין הקלה בסטרס – עוד ועוד קורטיזול מופרש ומתפתח דיכוי ממושך של מערכת החיסון. כאשר המצב נמשך מופיעים תסמינים כמו תשישות ולחץ כרוני, פגיעה בזיכרון ובתפיסה, בלמידה, בשיקול הדעת. יש שקוראים לזה "מוח מעורפל".
אז גם עולה הסיכון למחלות: לחץ דם גבוה, מחלות לב, סוכרת, חרדה ודיכאון ועוד.
החדשות הטובות
הן שאנחנו יכולים להשפיע בעצמנו על תגובת הסטרס בגוף שלנו, בדרכים שונות ובעיקר בעזרת הטבע.
השהות בטבע היא בעלת השפעה חיובית מוכחת על מצבנו הנפשי והגופני כאחד. הטבע זמין, זול וצריך רק לדעת להשתמש בו.
בישראל, כיום, תגובת סטרס כרונית היא בעיה המהווה איום ממשי על הבריאות ועל שמחת החיים שלנו.
זאת, בלי לקחת בחשבון נפגעי PTSD שמוערכים (בשמרנות) במאות אלפים.
הבעיה גדלה כי אין למערכת הבריאות אפשרות מעשית לתת מענה לכל מי שזקוק להטבה, ובוודאי לא במפגשים אחד על אחד.